בפרשת השבוע שלנו-בעלותך נאמר: " ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה'…והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו

"מותר האדם מן הבהמה" במה?  ביכולת שלנו לשלוט, ביכולת שלנו לתקן את מעשינו. אבל זיכרי שהמעידות הם חלק בלתי נפרד מהחיים מעצם היותינו משתלמים

"אל תאמר לכשאתפנה אשנה- שמא לא תפנה"- מסכת אבות אז אנחנו בעיצומו של התהליך?? חלקינו בתחילת הדרך, חלקינו בעיצומו וחלק ביאוש??? איך ההרגשה